בס"ד ח' בתמוז תש"ע
והולידה והצמיחה – על מי מדובר?
בהפטרה של תענית ציבור, הנאמרת בקהילות אשכנז בתפילת מנחה מופיע הפסוק: "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה".
למי מתייחסות המילים "והולידה והצמיחה"? במבט שטחי נראה שמדובר על הארץ. אבל אם נתייחס למילה "והולידה", שהיא בעצם דימוי ללידת תינוק, נבחין שיש כאן בעיה. כאשר מדברים על אישה משתמשים תמיד בפועל "ילדה" ("וצילה גם היא ילדה את תובל קין"). בפועל "הוליד" משתמשים רק כאשר מדברים על האב ("אברהם הוליד את יצחק"). יש אמנם מקרים שמשתמשים בפועל "ילד" עבור האב ("ובתואל ילד את רבקה"), אבל אין מקרה שבו משתמשים בפועל "הוליד" עבור האם. (הסבר: הפועל "הוליד" הוא בבניין הפעיל, שבד"כ משמעותו גרם לאחר לעשות משהו; לדוגמה "הילד לבש את הבגד", אבל "האבא הלביש את הילד", כלומר גרם לו ללבוש את הבגד – ולכן האיש "מוליד", כי הוא גורם לאישה ללדת.)
לאור האמור לעיל, ניאלץ להסביר שהמילים "והולידה והצמיחה" מתייחסות לגשם, שמוזכר בתחילת הפסוק ומקביל לאב. אבל גשם הוא הרי בלשון זכר – מדוע אפוא המילים "והולידה והצמיחה" מסתיימות באות ה"א? אלא, הפסוק אומר לנו שהגשם מרווה את האדמה, מוליד אותה ומצמיח אותה. מסיבה זו יש מפיק באות ה"א בשתי המילים הללו. מי שקורא את ההפטרה צריך אפוא להקפיד להטעים שתי מילים אלו במלרע, וכן להגות את האות ה"א עם מפיק ("והולידהּ והצמיחהּ"). אם לא יקפיד על כך, תשתנה המשמעות של שתי המילים הללו ויצא שהארץ מולידה ומצמיחה.
צבי שביט (שטרן)