בס"ד כ' באייר תשע"א
שירת הים
בסוף
פסוקי דזִמרא אנו אומרים את "שירת הים" (שמות ט"ו). להלן כמה הערות
בנוגע לשירה זו:
"יָרְדוּ
בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן"
(פס' ה') – יש לשים לב שהאות צד"י במילה "מְצוֹלֹת" מנוקדת בחולם
ולא בשורוק ('מְצוֹלֹת' ולא 'מְצוּלֹת'). כך גם מעט קודם לכן, בתפילת "ויברך
דוד": "וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת
כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים". (תודה לפאר ברזילי שהביא לידיעתי הערה זו.)
"צללו כעופרת במים אדירים"
(פס' י') – יש לעשות הפסקה בין "במים" לבין "אדירים". לפי
דברי הגמרא, המילה "אדירים" איננה מתייחסת למים אלא למצרים האדירים
שצללו במים. כך נאמר בגמרא (מנחות נ"ג): "יבוא אדיר, ויפרע לאדירים,
מאדירים, באדירים. אדיר – זה הקב"ה... ויפרע לאדירים – אלו ישראל... מאדירים
– אלו המצרים, דכתיב: צללו כעופרת במים אדירים, באדירים –
אלו מים, שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים (תהילים צ"ג, ד')". כך
גם פירשו חלק מהפרשנים וכך נפסק במשנה ברורה: "יש להפסיק בין
"במים" ובין "אדירים", שהאדירים קאי על המצרים" (סימן
נ"א, ס"ק י"ז בשם פרי מגדים).
הערה: לעומת הגמרא במנחות יש גם
מדרש במכילתא שאומר שהמילה אדירים מתייחסת למים. כך גם פירשו חלק מהפרשנים. לאור
זאת פסק הרב עובדיה יוסף: "נראה לי שגם האומר בלי הפסק בינתיים לא
משתבש" (שו"ת יביע אומר, חלק ט', סימן כ"ב ג'). בכל אופן גם מדבריו
משתמע שמי שעושה הפסק בוודאי מדייק.
הערה נוספת: שמעתי מאנשים הבקיאים בטעמים
שהזקף שיש במילה "כעופרת" הוא מפסיק חזק יותר מהטפחא שיש במילה "במים",
ולכן חלוקת המשפט היא "צללו כעופרת | במים אדירים", וממילא המילה
"אדירים" מתייחסת דווקא למים ולא למצרים. לאור זאת נראה לי שאכן פשט
הפסוק הוא שהמילה "אדירים" מתייחסת למים (ואכן ראינו בגמרא הנ"ל שהמים
נקראים "אדירים"), אבל בעלי המסורה בכוונה שמו במילה "במים"
טפחא, שגם הוא מפסיק (גם אם קל יותר), ולא מרכא, שהוא משרת ומחבר, כדי לומר שגם
המצרים הם אדירים. ואכן במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, מסכתא דשירה פרשה ז') מובאת דרשה דומה לגמרא במנחות, ושם
כתוב שהמצרים נקראים "אדירים", שנאמר "אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם
אַדִּרִם" (יחזקאל ל"ב, י"ח(. לאור זאת נראה לי שיש לחלק את הפסוק כך: "צללו כעופרת ||
במים | אדירים", כלומר הפסקה ראשית לאחר המילה "כעופרת"
והפסקה קלה לאחר המילה "במים". וכך נפסק בשערי תשובה: "צריך להפסיק קצת בין במים ובין אדירים כי טעם טפחא
תחת במים... אף על גב דאדירים שייך נמי על המים מ"מ כיון דמתפרש נמי על
המצרים יש להפסיק קצת שלא לומר בנשימה אחת" (שערי תשובה סימן מ"ח ג').
ראו כאן דיון
מפורט בנושא.
ועוד
באותו פסוק, במילה "צָלֲלוּ" יש אמנם חטף פתח באות למ"ד הראשונה,
אבל מכיוון שלא מדובר באות גרונית יש להגות אותה כשווא נע.
"מִי
כָמֹכָה בָּאֵלִים ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶש"
(פס' י"א) – במילה "כָמֹכָה" הראשונה הכ"ף רפויה (ללא דגש), ואילו
בשנייה הכ"ף דגושה. כך גם כותב המשנה ברורה בסעיף הנ"ל. הבית יוסף מסביר
שהסיבה לכך שבמילה השנייה הכ"ף דגושה היא שלפני החלק השני מופיע שם ה', ואם
נאמר "מי כָמֹכָה" (בכ"ף רפויה) זה יישמע כמו "ה' מיכה",
והרי מיכה גנב לוח שבו כתוב השם המפורש ועבר איתו בים ועשה איתו את העגל. טעם נוסף
מובא ברבנו בחיי: "מי כמכה באלם ה' מי כמכה
נאדר בקודש. תוספת ה"א שבשניהם רמז למידת הדין, ה"א של מי כמכה הראשון
היא מידת הדין רפה, ועל כן הוא ברפה ומקבלת ממידת הדין של מעלה שהיא מדה קשה, ולכך
מי כמכה השני בדגש, והוא מקבל מן הקֹדש, ולכך אמר נאדר בקודש".
"מקדש,
ה', כוננו ידיך" (פס' י"ז) – כך היא
החלוקה הנכונה לפי הטעמים. המילה "מקדש" אינה מחוברת למילה ה' אלא
נפרדת. כך גם מציין רש"י במקום: "הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת ה'
של אחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה' ". כלומר משה פונה לה' ואומר לו שידיו
כוננו את המקדש.
לסיום
אביא את דברי המשנה ברורה בסיומו של אותו סעיף שהזכרתי לעיל: "ויאמר שירת
הים בשמחה, וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים. והאומר בשמחה מוחלין לו
עונותיו".
יהי רצון שנזכה לומר שירת הים
בשמחה ושיימחלו לנו כל עונותינו, ושנזכה לגאולה שלמה ולנסים גלויים כפי שזכו
אבותינו ביציאת מצרים ובקריעת הים.צבי שביט