בטבעת זו

בס"ד ט"ו בכסלו תשע"א

בטבעת זוֹ

המאמר מוקדש לכבוד נישואי בתי היקרה אביטל עם דניאל בר-דגן אור לי"ז בכסלו. יהי רצון שיזכו להקים בית נאמן בישראל.

כאשר החתן מקדש את הכלה תחת החופה, הוא עונד טבעת על אצבעה ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זוֹ". יש האומרים "בטבעת זוּ", וזו טעות.

פירוש המילה 'זוּ' הוא 'אשר'. ניקח לדוגמה את הפסוק משירת הים "נחית בחסדך עם זוּ גאלת" (שמות ט"ו, י"ג). משמעות המילים "עם זוּ גאלת" היא "עם אשר גאלת", וכך מדגיש עמוס חכם בפירוש "דעת מקרא" לפסוק: " 'זוּ' הוא כמו 'אשר' בלשון הפיוט, ואינו כמו 'זוֹ' בחולם שהוא כינוי הרמז לנקבה". בהמשך שירת הים כתוב "עם זוּ קנית (פסוק ט"ז), וגם כאן המשמעות היא "עם אשר קנית". על הפסוק "ברשת זוּ טמנו נלכדה רגלם (תהילים ט', ט"ז), אומר עמוס חכם: " 'זוּ' בשורוק היא מילת הקישור בהוראת 'אשר'. 'זוֹ' בחולם היא בדרך כלל כינוי הרמז לנקבה, ויש להיזהר ולהבחין בין שתי הצורות האלה".

דברים דומים אומר הרב אורי שרקי (http://ravsharki.org/content/view/1566/629): "החתן צריך לומר: 'הרי את מקודשת לי בטבעת זוֹ' (בחולם), ולא 'בטבעת זוּ' (בשורוק). המילה 'זוּ', כמו בפסוק: 'עם זוּ יצרתי לי תהילתי יספרו', פירושה 'אשר'. 'עם זוּ גאלת' – 'עם אשר גאלת'. ואילו המילה 'זוֹ' היא קיצור של המילה 'זאת'."

דברים דומים אפשר למצוא במאמרו של הרב בן-ציון בר-עמי: http://www.nifla-ot.co.il/articles/134.htm.

הערה: בסידור עולת ראי"ה (של הרב קוק) כתוב 'זוּ' ולכאורה אין זה מובן.

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

לעולם כי טוב

בס"ד י' בכסלו תשע"א

לעולם כי טוב

בקטע האחרון של ברכת "מודים" מופיע המשפט "ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב, הא-ל ישועתנו ועזרתנו סלה, הא-ל הטוב". יש הטועים ומחלקים את המשפט בצורה שגויה: "ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם, כי טוב הא-ל ישועתנו...". מובן שהא-ל הוא טוב, אבל את זה אנו אומרים בסוף המשפט: "הא-ל הטוב". המילים "כי טוב" לעומת זאת מתייחסות ל"שמך הגדול", שהוא טוב. אגב, גם בחתימת הברכה אנו אומרים "הטוב שמך ולך נאה להודות".

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

כי עת לחננה

בס"ד ב' בכסלו תשע"א

"כי עת לחננה"

בסוף הקטע "אין כא-לוקינו" (שנאמר לפני פיטום הקטורת) מופיע הפסוק "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לְחֶנְנָהּ כי בא מועד" (תהילים ק"ב, י"ד). יש הטועים ואומרים "לְחָנְנָהּ" (בקמץ קטן). אכן בהטיות אחרות של המילה האות חי"ת מנוקדת בקמץ קטן, לדוגמה "אבינו מלכנו, חָנֵּנוּ ועננו", אבל במקרה זה האות חי"ת מנוקדת בסגול.

כדאי גם להדגיש שבאות ה"א יש מפיק. דוד המלך פונה לה' בבקשה שירחם על ציון כי הגיעה העת לחון אותה, ולכן האות ה"א מודגשת ע"י מפיק.

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il