במה מדליקין

בס"ד כ"ג בכסלו תשע"א

במה מדליקין

בחלק מהקהילות נהוג לומר בקבלת שבת את פרק המשנה "במה מדליקין" (שבת, ב'). בפרק זה מופיע המשפט "אבל אם חִבּרה היוצר מתחילה, מותר" (משנה ד'). מדוע רבי יהודה הנשיא (עורך המשנה) כתב "חִבּרה היוצר" ולא "חִבֵּר היוצר"? האם הוא לא ידע ש"יוצר" הוא זכר?

בהמשך מופיע משפט תמוה אף יותר: "ורבי יוסֵי פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושָה פחם" (משנה ה'). האם רבי יוסי היה עולה חדש שאינו יודע להבחין בין זכר לנקבה?

מובן שרבי יהודה הנשיא ידע היטב שיוצר הוא זכר. גם רבי יוסי לא היה עולה חדש. ההסבר נעוץ בעובדה שבשתי המילים הנ"ל יש מפיק באות ה"א, כתחליף למילה אותה: "אם חִבְּרָהּ היוצר" (חיבר אותה – ­את השפופרת); "שהוא עוֹשָהּ פחם" (עושֵה אותה פחם). כוונתו של רבי יוסי היא שאם האדם כיבה את הנר כדי לחרוך את הפתילה הוא חייב, כי הוא עושה אותה פחם. אם לא נדגיש את המפיק באות ה"א במילים הללו, אכן נקבל משפטים מוזרים.

משפט נוסף בפרק זה שיש לשים לב למפיק בו: "פתילת הבגד שֶקִפְּלָהּ (קיפל אותה – את הפתילה) ולא הִבְהֲבָהּ (הבהב אותה)...". אם לא נדגיש את המפיק בשתי מילים אלו, ישתמע שהפתילה היא זו שקיפלה (את מי?).

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

בטבעת זו

בס"ד ט"ו בכסלו תשע"א

בטבעת זוֹ

המאמר מוקדש לכבוד נישואי בתי היקרה אביטל עם דניאל בר-דגן אור לי"ז בכסלו. יהי רצון שיזכו להקים בית נאמן בישראל.

כאשר החתן מקדש את הכלה תחת החופה, הוא עונד טבעת על אצבעה ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זוֹ". יש האומרים "בטבעת זוּ", וזו טעות.

פירוש המילה 'זוּ' הוא 'אשר'. ניקח לדוגמה את הפסוק משירת הים "נחית בחסדך עם זוּ גאלת" (שמות ט"ו, י"ג). משמעות המילים "עם זוּ גאלת" היא "עם אשר גאלת", וכך מדגיש עמוס חכם בפירוש "דעת מקרא" לפסוק: " 'זוּ' הוא כמו 'אשר' בלשון הפיוט, ואינו כמו 'זוֹ' בחולם שהוא כינוי הרמז לנקבה". בהמשך שירת הים כתוב "עם זוּ קנית (פסוק ט"ז), וגם כאן המשמעות היא "עם אשר קנית". על הפסוק "ברשת זוּ טמנו נלכדה רגלם (תהילים ט', ט"ז), אומר עמוס חכם: " 'זוּ' בשורוק היא מילת הקישור בהוראת 'אשר'. 'זוֹ' בחולם היא בדרך כלל כינוי הרמז לנקבה, ויש להיזהר ולהבחין בין שתי הצורות האלה".

דברים דומים אומר הרב אורי שרקי (http://ravsharki.org/content/view/1566/629): "החתן צריך לומר: 'הרי את מקודשת לי בטבעת זוֹ' (בחולם), ולא 'בטבעת זוּ' (בשורוק). המילה 'זוּ', כמו בפסוק: 'עם זוּ יצרתי לי תהילתי יספרו', פירושה 'אשר'. 'עם זוּ גאלת' – 'עם אשר גאלת'. ואילו המילה 'זוֹ' היא קיצור של המילה 'זאת'."

דברים דומים אפשר למצוא במאמרו של הרב בן-ציון בר-עמי: http://www.nifla-ot.co.il/articles/134.htm.

הערה: בסידור עולת ראי"ה (של הרב קוק) כתוב 'זוּ' ולכאורה אין זה מובן.

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

לעולם כי טוב

בס"ד י' בכסלו תשע"א

לעולם כי טוב

בקטע האחרון של ברכת "מודים" מופיע המשפט "ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב, הא-ל ישועתנו ועזרתנו סלה, הא-ל הטוב". יש הטועים ומחלקים את המשפט בצורה שגויה: "ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם, כי טוב הא-ל ישועתנו...". מובן שהא-ל הוא טוב, אבל את זה אנו אומרים בסוף המשפט: "הא-ל הטוב". המילים "כי טוב" לעומת זאת מתייחסות ל"שמך הגדול", שהוא טוב. אגב, גם בחתימת הברכה אנו אומרים "הטוב שמך ולך נאה להודות".

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

כי עת לחננה

בס"ד ב' בכסלו תשע"א

"כי עת לחננה"

בסוף הקטע "אין כא-לוקינו" (שנאמר לפני פיטום הקטורת) מופיע הפסוק "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לְחֶנְנָהּ כי בא מועד" (תהילים ק"ב, י"ד). יש הטועים ואומרים "לְחָנְנָהּ" (בקמץ קטן). אכן בהטיות אחרות של המילה האות חי"ת מנוקדת בקמץ קטן, לדוגמה "אבינו מלכנו, חָנֵּנוּ ועננו", אבל במקרה זה האות חי"ת מנוקדת בסגול.

כדאי גם להדגיש שבאות ה"א יש מפיק. דוד המלך פונה לה' בבקשה שירחם על ציון כי הגיעה העת לחון אותה, ולכן האות ה"א מודגשת ע"י מפיק.

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

עזרנו


בס"ד י"ח בחשון תשע"א
עזרנו
בקטע התפילה "ואנחנו לא נדע", שנאמר בסוף תחנון, מובאים פסוקים שונים. בשניים מהפסוקים מופיעה המילה "עזרנו", אבל בכל אחד מהם משמעות המילה שונה, ובהתאם גם הניקוד שונה. יש לשים לב שלא לבלבל בין שתי המילים ולא לשבש את הניקוד.
אחד הפסוקים הוא "עֶזְרֵנוּ בשם ה', עושה שמים וארץ" (תהילים קכ"ד, ח'). בפסוק זה המילה "עזרנו" משמשת כשם עצם, ולכן האות עי"ן מנוקדת בסגול (כמו במילה עֶזְרָה). משמעות הפס' היא שהעזרה שלנו באה מאת ה'.
בפסוק האחרון לעומת זאת נאמר "עָזְרֵנוּ א-לוקי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך" (תהילים ע"ט, ט'). בפסוק זה אנו מבקשים מה' שיעזור לנו. המילה "עזרנו" משמשת אפוא כפועל בלשון ציווי (או בעצם בקשה, כמו "זָכְרֵנוּ לחיים ... וְכָתְבֵנוּ בספר החיים ..."), ולכן הניקוד הוא "עָזְרֵנוּ" (בקמץ קטן).

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,
צבי שביט
050-5918412

נחלה

בס"ד י"א בתשרי תשע"א

נחלה

בחלק מהעדות נוהגים לומר לפני שיר של יום את המזמור "שיר המעלות לדוד, לולי ה' שהיה לנו" (תהילים קכ"ד). כמו כן נוהגים לומר מזמור זה, יחד עם כל יתר מזמורי "שיר המעלות", לאחר תפילת מנחה בשבתות החורף (במקום פרקי אבות שנאמרים בקיץ).

במזמור זה מופיע הפסוק "אזי מים שטפונו, נַחְלָה עבר על נפשנו" (פס' ד'). יש כמה שיטות לביאור המילה "נחלה". רש"י סבור ש"נחלה" היא מלשון חולי. אונקלוס אף הוא מבין את המילה בצורה דומה ("מרעית עברא על נפשנא"). מצודת דוד והאבן עזרא לעומת זאת סבורים ש"נחלה" היא מלשון נחל מים. האבן-עזרא מסביר כי האות ה"א נוספה כפי שקיים במקומות נוספים, ומוסיף כי "המילה מלעיל כי הטעם בנו"ן ". גם עמוס חכם בפירוש "דעת מקרא" טוען כי משמעות המילה "נחלה" היא נחל, ומוסיף בהערה: " 'נחלה' צורה פיוטית במקום 'נחל', והשווא נח והנגינה מלעיל" (הערה 4א). חשוב אפוא להקפיד להגות את המילה במלעיל ("נַחְלָה"), כפי שגם מתחייב ממיקום הטעמים.

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il