פסיעות לאחור חלק ב'

בס"ד ל' באב תשע"א
פסיעות לאחור – חלק ב'
בחלקו הראשון של המאמר התייחסנו לסדר הפסיעות לאחור ואמירת "עושה שלום" בסיום תפילת שמונה-עשרה ובסיום הקדיש. כעת נתייחס לחזרה לפנים.
באותה גמרא שדנה בפסיעות לאחור (יומא נ"ג:) כתוב: "אמר ליה רב מרדכי, כיוון שפסע שלוש פסיעות, התם איבעיא להו למיקם. משל לתלמיד הנפטר מרבו, אם חוזר לאלתר, דומה לכלב ששב על קיאו". ומסביר רש"י: "במקום שהפסיעות כלות, ולא לחזור לאלתר". (משמעות הדימוי 'ככלב ששב אל קיאו': אם עמדנו לפני השכינה, וכשסיימנו פסענו אחורנית, כי היינו במקום אחר, במדרגה אחרת, אי-אפשר לחזור לאותו המקום מיד, כי המהלך הרוחני באדם אינו מופעל מכנית בכפתור. המקום שהיינו בו הוא מקום בעל משמעות של מדרגה גבוהה יותר עבורנו, ולכן יש להמתין עד ששליח הציבור יסיים.)
ואכן בשו"ע (או"ח קכ"ג, ב') כתוב: "במקום שכלו ג' פסיעות יעמוד ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש"ץ לקדושה, ולפחות עד שיתחיל שליח ציבור להתפלל בקול רם". הרמ"א מוסיף: "והש"ץ יעמוד כדי הילוך ד' אמות קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם, וכן יחיד המתפלל יעמוד במקום שכלו פסיעותיו כשיעור זה קודם שיחזור למקומו". כלומר, לאחר סיום תפילת שמונה-עשרה צריך להישאר במקום שבו כלו הפסיעות, ולא לחזור לפנים – לפחות עד תחילת חזרת הש"ץ, ולכתחילה עדיף להמתין במקום עד קדושה (בתפילת ערבית עד תחילת הקדיש). וביחיד (וכן הש"ץ) צריך להמתין כדי הילוך ארבע אמות.
לסיום אוסיף הערה ובקשה אישית: מכיוון שלא כל המתפללים מסיימים את התפילה באותו זמן, נוצר מצב שחלק מהמתפללים כבר סיימו את תפילתם בעוד שאחרים עדיין מתפללים. לעִתים חלק מאלו שסיימו מדברים ביניהם. לי אישית הדבר מפריע, ואני מניח שגם למתפללים אחרים. אני פונה בבקשה לאלו שמסיימים את תפילת הלחש מוקדם לקחת זאת בחשבון ולהתחשב באלו שעדיין לא סיימו את התפילה.

צבי שביט (שטרן)

פסיעות לאחור חלק א


פסיעות לאחור – חלק א'
בזמן תפילת העמידה אנו עומדים מול השכינה. לפני תחילת התפילה אנו פוסעים שלוש פסיעות לקראת השכינה ואומרים את הפסוק "ה' שפתי תפתח". כל עמידתנו ברגליים צמודות כמלאכים, לכיוון ירושלים, ותפילתנו בלחש ולא בקול, מפני שאנו עומדים מול השכינה. כשמתפללים את התפילה של עם ישראל אנחנו עומדים מול השכינה. העמידה מול השכינה היא עניין רוחני, אבל איננו יכולים לקום מהכיסא ולעמוד מול השכינה בלי לציין את הדבר באופן מעשי. לכן אומרת הגמרא שיש לפסוע ג' פסיעות קדימה, כסימן הגישה אל השכינה. בסיום התפילה אנו כורעים ופוסעים שלוש פסיעות לאחור, כעבד הנפטר מרבו, ואומרים "עושה שלום".
מהו סדר הפעולות הנכון בסיום התפילה? בגמרא כתוב: "אמר רבי אלכסנדרי, אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיפסיע שלוש פסיעות לאחוריו, ואח"כ יתן שלום" (יומא נ"ג:). ובהמשך הגמרא: "ומשום רב שמעיה אמרו: שנותן שלום לימין ואח"כ לשמאל". ומסבירה שם הגמרא שהכוונה לימין של הקב"ה, שעומד מולו, כלומר שמאלו של המתפלל. ועוד בהמשך: "אביי ורבא פסעי להו שלוש פסיעות בכריעה אחת". כלומר הפסיעות לאחור צריכות להיות תוך כדי כריעה.
בשו"ע (או"ח קכ"ג, א') נאמר: "כורע, ופוסע ג' פסיעות לאחריו בכריעה אחת. ואחר שפסע ג' פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר 'עושה שלום במרומיו' הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר 'הוא יעשה שלום עלינו', הופך פניו לצד ימינו, ואח"כ ישתחווה לפניו כעבד הנפטר מרבו". ומוסיף ומדגיש המגן אברהם (ס"ק ב'): "לא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין, דאין נכון לעשות כן". המשנה ברורה (ס"ק ה') מוסיף: " 'ועל כל ישראל', יאמר כשמשתחווה לפניו". קיצור שו"ע (י"ח, י"ב) מוסיף שגם 'ואמרו אמן' יאמר לפנים.
לסיכום, הסדר הנכון הוא:
- כריעה;
- שלוש פסיעות לאחור (תוך כדי כריעה);
- הפניית פנים לשמאל (תוך כדי כריעה) ואמירת "עושה שלום במרומיו";
- הפניית פנים לימין ואמירת "הוא יעשה שלום עלינו";
- הפניית פנים לפנים ואמירת "ועל כל ישראל ואמרו אמן".

כל הנאמר כאן לגבי סיום תפילת שמונה-עשרה נכון גם לגבי סיום הקדיש (משנ"ב ס"ק ג').
הערה: לכאורה יש לשאול מדוע אומרים "ואמרו אמן", הרי מדובר בתפילת לחש שאיש לא שומע ולא עונה אמן. ואכן, יש הטוענים שמילים אלו הועתקו בטעות מהקדיש (שנאמר בקול ע"י הש"ץ, והציבור עונה אמן). לעומת זאת בספר "דיני תפילת השחר" של הרב נפתלי הופנר, פרק רע"ב בסוף הפרק כתוב: "הערה: תאמר 'ואימרו: אמן' אפילו אתה מתפלל ביחידות (יפה-לב בשם האגודה) ואין אף אחד שומע אותך, מפני שאמירה זו מכוונת למלאכים השומרים אותך (מטה משה סימן קנ"ד).
ומה לגבי החזרה למקומו לאחר הפסיעות ואמירת "עושה שלום"? על כך אי"ה במאמר הבא.

  
צבי שביט (שטרן)