כי אתה ה' באש הצתה

בס"ד א' באב תש"ע

"כי אתה ה' באש הצתה"

בתפילת מנחה בתשעה באב מוסיפים את התפילה "נחם". בתפילה זו מופיע המשפט "כי אתה ה' באש הִצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה". לכאורה לא מובן מדוע כתוב "הצתה " ולא "הצת".

אם נבחן את התפילה בכללותה נראה שהיא עוסקת בעיר ירושלים. גם המשפט הנדון עוסק בירושלים – ה' הצית את ירושלים באש, ומנגד הוא עתיד לבנות אותה באש. משפט זה מבוסס על דברי הגמרא במסכת בבא קמא (דף ס' עמוד ב'), שם מופיעים דברי ה' האומר שהוא הצית אש בציון והוא עתיד לבנותה באש.

מכאן משתמע שהמילה "הצתה" משמעותה "אתה ה' הצתת אותה". מכיוון שכך חשוב מאוד להקפיד להגות את המילה במלרע ועם מפיק באות ה"א – "הִצַתָּהּ", שאם לא כן זה יישמע "הִצַתָ", כלומר "ה' הצית", ולא "הצית אותה".

מקרה דומה אפשר למצוא במגילת איכה: "כי ה' הוגָהּ על רב פשעיה" (איכה א', ה'). גם כאן המילה "הוגָהּ" פירושה "הגה אותה", כלומר גרם לה להיות נוגה, כפי שכתוב בפסוק הקודם "בתולותיה נוגות".

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

האם יש שני עפר?

בס"ד ט"ו בתמוז תש"ע

האם יש שני עפר?

בברכת גבורות שבשמונה עשרה אנו אומרים "ומקיים אמונתו לישני עפר". יש אנשים שמבטאים "לִישְנֵי עפר" (שווא תחת האות שי"ן). האם יש שני עפר? הרי עפר הוא דבר שאי אפשר לִמנות, ולכן אי אפשר להגיד שני עפר.

אם ננתח את המילה, נבין שהמילה המקורית היא "יְשֵנֵי עפר" (שווא באות יו"ד וצירי באות שי"ן), כלומר אלו שישנים בעפר. אנשי כנסת הגדולה שחיברו את התפילה התכוונו לומר שה' מקיים את הבטחתו לאבותינו הקדושים שקבורים באדמה. כאשר מוסיפים וי"ו החיבור או אותיות בכ"ל לפני מילה שמתחילה ביו"ד שוואית, אות השימוש מקבלת חיריק והשווא שבאות יו"ד נופל, ולכן ההגייה הנכונה היא "לִישֵנֵי עפר", כלומר לא מבטאים כלל את האות יו"ד.

תופעה דומה יש גם בהמשך תפילת שמונה עשרה, "וְלִירוּשלים עירך ברחמים תשוב". גם כאן לא מבטאים את האות יו"ד.

דוגמה נוספת אפשר למצוא בפסוק "וִיהוּדָה לעולם תשב, וִירוּשלים לדור ודור".

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il