בינה הגיגנו

בס"ד כ' באלול תש"ע

בינה הגיגנו

בסליחות הנאמרות ע"י בני אשכנז ישנו קטע "שמע קולנו". אחד המשפטים בקטע תפילה זה הוא "אמרינו האזינה ה', בינה הגיגנו". משפט זה מבוסס על פסוק בתהילים (ה', ב'), אלא שהפסוק בתהילים כתוב בלשון יחיד (אמרי, הגיגי), ואילו בסליחות אנו אומרים אותו בלשון רבים (אמרינו, הגיגנו). רבים מטעימים את המילה "בינה" במלרע, וזו טעות. בד"כ המילה "בינה" היא שם עצם (חכמה, בינה ודעת), ואז היא אכן מוטעמת במלרע. אולם בפסוק זה המילה "בינה" היא בקשה, מלשון להבין, כלומר אנחנו מבקשים מה' שיאזין למה שאנו אומרים (אמרינו) וגם יבין את מחשבותינו. במקרה כזה המילה "בינה" מוטעמת במלעיל. ואכן הטעם שבפסוק בתהילים מופיע תחת האות בי"ת. גם רש"י כותב על פסוק זה: "כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנו"ן, חוץ מזה... שאינו שם דבר, אלא לשון הבן... לפיכך הטעם תחת הבי"ת". מילה דומה יש גם בפסוק בפרשת האזינו "זכר ימות עולם, בינו שנות דר ודר" (דברים כ"ו, ז'), ואכן גם שם הטעם מופיע תחת האות בי"ת.

יהי רצון שה' יקשיב ויאזין ויבין את תפילותינו, אולם אנו מצדנו חייבים להשתדל מאוד להקפיד ולדייק בתפילותינו.

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

י"ג מידות

בס"ד י"ד באלול תש"ע

י"ג מידות

באמירת י"ג מידות יש להקפיד על שני הדברים הבאים:

1. בפסוק "ויקרא בשם ה' " (שמות ל"ד, ה'), שלפני י"ג מידות, יש לחבר את המילה "בשם" למילה "ויקרא" שלפניה, ולעשות הפסקה בינה לבין שם ה' שלאחריה ("ויקרא בשם, ה' "). חלוקה זאת נגזרת מהטעמים של פסוק זה.

הערה: לפי חלוקת הטעמים נראה שכוונת הפסוק היא שה' הוא זה שקרא בשמו (כאילו שהיה כתוב "ויקרא ה' בשם"), וכך אכן מבארים חלק מהפרשנים. פירוש זה מתאים גם להבטחת ה' למשה "וקראתי בשם ה' לפניך" (שמות ל"ג, י"ט). לעומת זאת חלק מהפרשנים מבארים שמשה הוא שקרא בשם ה'. כך גם עולה מלשון התרגום. פירוש זה אינו תואם את חלוקת הטעמים. בכל אופן, על אף שבביאור הפסוק יש שיטות שונות, ברור שבקריאת התורה ובאמירת י"ג מידות יש להקפיד לקרוא לפי חלוקת הטעמים. כך כתב ר' דוד אבודרהם, והביא אותו גם בעל החפץ חיים במשנה ברורה סימן תקפ"א, סעיף קטן ד', שיש לעשות הפסקה בין 'בשם' ובין שם ה'.

 

2. בתחילת שלוש עשרה המידות מופיע פעמיים שם ה' ("ה' ה' א-ל רחום וחנון"). יש להקפיד לעשות הפסקה בין שני שמות ה'. הגמרא מסבירה מדוע שם ה' מופיע פעמיים: "אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה" (ראש השנה י"ז עמ' ב'). בטעמי הפסוק מופיע הסימן 'פָּסֵק' בין שני השמות, ולכן יש לעשות הפסקה קלה ביניהם.

הערה: יש להקפיד על שני הדברים הנ"ל גם באמירת י"ג מידות בתפילה ובסליחות וגם בעת קריאה בתורה (בפרשת כי-תשא ובתענית ציבור).

 

לתגובות ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

לדוד ה' אורי

בס"ד ח' באלול תש"ע

"לדוד ה' אורי וישעי"

החל מראש חודש אלול ועד הושענה רבה נוהגים לומר את המזמור "לדוד, ה' אורי וישעי" (תהילים כ"ז). המילה 'לדוד', שמופיעה בראש המזמור, משמשת כפתיחה למזמורים רבים בתהילים. יש מזמורים שבהם הפתיחה היא "מזמור לדוד", "לדוד מזמור", "מכתם לדוד", "תפִלה לדוד", "תפִלה למשה איש הא-לקים", "מזמור לאסף" ועוד. לעתים הפתיחה מהווה פסוק שלם בפני עצמו, אבל בד"כ הפתיחה מופיעה בתחילת הפסוק ויש לפסוק המשך.

ברור שהפתיחות השונות שמופיעות בראש המזמורים אינן חלק מהפסוק, ויש להפריד בינן לבין המשך הפסוק. ניתן להוכיח זאת באותם מזמורים שבנויים לפי סדר האל"ף בי"ת, והאות אל"ף מופיעה רק לאחר הפתיחה. המזמור הידוע ביותר הוא "תהִלה לדוד, ארוממך א-לקי המלך" (מזמור קמ"ה), (מוכר לנו יותר בשם "אשרי", בגלל שני הפסוקים שאנו מוסיפים לפני המזמור ושניהם פותחים במילה "אשרי".) הגמרא אומרת כי "כל האומר תהִלה לדוד בכל יום שלוש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (ברכות דף ד' עמ' ב'). אחת הסיבות שהגמרא מביאה לכך היא שהמזמור בנוי לפי סדר האל"ף בי"ת (חוץ מהאות נו"ן). לכאורה המזמור פותח במילה "תהִלה", שאינה מתחילה באות אל"ף, אלא שהמילים "תהִלה לדוד" הן פתיחה למזמור, והמזמור עצמו מתחיל במילה "ארוממך", שאכן מתחילה באות אל"ף. (בנושא הפתיחות למזמורים ניתן לעיין בדברי עמוס חכם בפירוש "דעת מקרא" בפרק ב' של המבוא הכללי לספר וכן בתחילת מזמור ג' ובתחילת מזמור כ"ה.)

לאור זאת, יש לעשות הפרדה בין הפתיחות של המזמורים לבין יתר הפסוק. במזמור "לדוד, ה' אורי" יש לכך משנה חשיבות, כיוון שללא הפרדה יוצא חס וחלילה כאילו דוד הוא ה'.

הערה נוספת לגבי מזמור "לדוד ה' אורי וישעי": בפסוק "כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס", יש להקפיד לומר "ויפח" ולא "ויפה". הכוונה היא לעדים שמדברים דברי חמס (הדיבור יוצא ע"י הפחת אוויר מהפה).  תודה לרב אלחנן בן-נון שהעיר והאיר נקודה זו.

 

לתגובות ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

שאתה

בס"ד כ"ח באב תש"ע

שאתה

חידה : מה הקשר בין המילים "קמתי", "למה", "אתה"?

לכאורה נראה שאין שום קשר ביניהם.

כידוע, כאשר מוסיפים את האות שי"ן לפני מילה כלשהי, האות שי"ן מנוקדת בסגול. לדוגמה: "שֶנָּתַתָ בי". מתברר שיש כמה מקרים יוצאי דופן, ואלו המילים שציינתי. דוגמאות:

שַקַּמְתִּי – "עד שַקַּמְתִּי דבורה, שַקַּמְתִּי אם בישראל" (שופטים ה', ז' – הפטרת פרשת בשלח).

שַלָּמָה – "שַלָּמָה אהיה כְּעֹטְיָה על עדרי חבריך" (שיר השירים א', ז').

שָאַתָּה – "ועשית לי אות שָאַתָּה מדבר עִמי" (שופטים ו', י"ז).

המילה "שָאַתָּה" מופיעה כמה פעמים בתפילה:

"אמת שָאַתָּה הוא ה' אלֹהינו ואלֹהי אבותינו (אמת ויציב).

"מודים אנחנו לך שָאַתָּה הוא ה' אלֹהינו ואלֹהי אבותינו (ברכת מודים).

"ועל אכילת מזון שָאַתָּה זן ומפרנס אותנו תמיד" (ברכת המזון). עיין בבאר היטב סימן קפ"ז ס"ק א' וכן במשנה ברורה  ס"ק ב'.

 "מנוחה שלמה שָאַתָּה רוצה בה" (מנחה של שבת).

 "שָאַתָּה הוא ה' אלֹהינו משיב הרוח ומוריד הגשם/הטל" (תפילת גשם/טל).

 

תודה למר שבתאי קיצ'ס, המורה שלי לתנ"ך בישיבת בנ"ע נתניה, שהאיר את עינינו לנושא באחד משיעוריו.

 

הערה חשובה : מתברר שברוב הסידורים הספרדיים המילה שאתה מנוקדת בסגול (בסידור "איש מצליח" מנוקד בקמץ). גם בקרב האשכנזים מתברר שלא כולם מקבלים את הניקוד בקמץ, ולכן כל אחד ינהג לפי מנהגו.

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

אוה למושב לו

בס"ד כ"א באב תש"ע

"אוה למושב לו"

בקטע "יהי כבוד" שבפסוקי דזמרה מופיע הפסוק "כי בחר ה' בציון, אִוָּהּ למושב לו" (תהילים קל"ב, י"ג). באות ה"א שבמילה "אִוָּהּ" יש מפיק, ולכאורה לא מובן מדוע. אמנם אמרנו שבמילים שבהם האות האחרונה של השורש היא ה"א יש מפיק, אבל הדגשנו שיש רק חמישה שורשים המסתיימים באות ה"א שבהם הה"א היא שורשית (ג"נ כת"ם – גבהּ, נגהּ, כמהּ, תמהּ, מהמהּ). בכל יתר המקרים האות ה"א איננה חלק מהשורש, אלא היא באה במקום האות המקורית של השורש, שהיא יו"ד. ציינו גם שהבדיקה הפשוטה שניתן לעשות היא להטות את המילה ברבים או בגוף אחר, ואז נגלה שהאות ה"א נעלמת. גם במקרה שלפנינו, אם נטה את המילה "אִוָּהּ" לנקבה לדוגמה, נקבל "אִוְּתָה", כלומר האות ה"א נעלמת. מדוע אפוא בפסוק מתהילים יש מפיק במילה "אִוָּהּ"?

כדי להבין את הסיבה לכך, עלינו לקרוא את חלקו הראשון של הפסוק. בחלק זה נאמר שה' בחר בציון, וכהמשך נאמר שה' אִוָה את ציון. כלומר, המפיק במילה "אִוָּהּ" לא מופיע בגלל האות ה"א שבשורש, אלא משום שמשמעות המילה "אִוָּהּ" הוא "אִוָה אותָהּ" (את ציון).

מכיוון שכך חשוב מאוד להקפיד להגות את המילה "אִוָּהּ" שבפסוק זה עם מפיק באות ה"א, שאם לא כן זה יישמע "אִוָה", כלומר "ה' אִוָה", ולא "אִוָה אותה".

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il