במסגרת הריקודים בזמן ההקפות בשמחת תורה שרו אצלנו בבית הכנסת
"אשרי מי שֶגָּדוֹל בתורה, ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו".
אני מניח שבבתי כנסת נוספים שרו את השיר הזה.
כאשר שמעתי את השיר הזה הוא מאד צרם לי. האם רק מי שגדול בתורה
אשריו? ומה עם מי שלומד תורה ולא זכה להיות גדול בתורה? האם לא אשריו? ומה עם מי
שלומד דף יומי או הולך לבית מדרש קהילתי לשמוע שיעורי תורה? האם לא אשריו? היה לי
ברור שיש כאן טעות ושצריך לומר "אשרי מי שֶגָּדֵל בתורה.
עם צאת החג חיפשתי את המקור לשיר הזה והתברר לי שהמקור הוא במסכת
ברכות י"ז ע"א. הגמרא שם מביאה סדרה של תפילות שהיו רגילים לומר חכמי
התלמוד השונים. בין היתר מובאת תפילתו של ר' יוחנן: "אַשְׁרֵי מִי שֶׁגָּדֵל בַּתּוֹרָה, וַעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, וְעוֹשֶׂה
נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וְגָדֵל בְּשֵׁם טוֹב, וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן
הָעוֹלָם" (ברכות י"ז).
אמנם בגמרא אין ניקוד, אבל כבר לפי הכתיב אפשר להבין שלא כתוב כאן "גָדוֹל",
כי המילה נכתבת ללא האות ו"ו. ליתר ביטחון בדקתי בגמרא במהדורת שוטנשטיין
ובגמרא עם פירושו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), ושם ראיתי בפירוש המנוקד שאכן
מנוקד שֶגָּדֵל.
ברצוני להוסיף שבסידורים לפי מנהג ספרד מופיע בסוף התפילה (לפני "אין
כאלֹקינו") המשפט הבא: "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְרֵי מִי שֶעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה
וְעוֹשֶה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, גָּדֵל בְּשֵם טוֹב, וְנִפְטַר בְּשֵם טוֹב מִן
הָעוֹלָם". אינני יודע מהו המקור למשפט זה, אבל ברור שמדובר במשפט מקביל
וכמעט זהה לדברי ר' יוחנן בגמרא. ברוב הסידורים מנוקד גָּדֵל.
נראה לי חשוב לתקן את השיבוש ולהקפיד לשיר נכון כדי למנוע עיוות של כוונת
הגמרא, שמדברת על מי שֶגָּדֵל בתורה ועמל בתורה, גם אם הוא לא זכה להיות גָּדוֹל בתורה.
צבי שביט (שטרן)