המלך היושב על כסא רם ונשא

בס"ד כ"ב בשבט תשע"ב

המלך היושב על כסא רם ונשא

בסוף פסוקי דזמרא בשבת אנו אומרים את הפיוט "נשמת כל חי". בסוף הפיוט מובא המשפט "המלך היושב על כִּסא רם ונִשא". נשאלת השאלה למה מתייחס התיאור "רם ונִשא" – האם הוא נאמר על המלך (כלומר ה') או על הכיסא? לשאלה זו יש כמובן השלכה לגבי החלוקה הנכונה של המשפט.

המקור למשפט הנ"ל הוא מנבואת ההקדשה של ישעיהו: "בשנת מות המלך עוזיהו, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא..." (ישעיהו ו', א'). רוב המפרשים מבארים שהתיאור "רם ונשא" בפסוק זה מתייחס לכיסא. המלבי"ם לעומת זאת מפרש שהוא מתייחס לה'. גם מתרגום יונתן משתמע שהתיאור מתייחס לה'. האברבנאל מביא את שתי האפשרויות. הערה מעניינת כותב עמוס חכם בביאור "דעת מקרא": "לפי הפירוש, 'רם ונשא' הם תארים לכיסא. ואולם, לפי הטעמים יש הפסק גדול בין תיבת 'כסא' ובין תיבות 'רם ונשא'. ושיעור הכתוב לפי הטעמים: 'ואראה את ה' רם ונשא יושב על כסא'. וכוונת הטעמים ללמדנו שהתארים 'רם ונשא' אינם ראויים אלא לה' לבדו, ולא לעצמים אחרים, אף אם הם מקומם של השכינה." כלומר לשיטתו אמנם הנביא מייחס את התיאור 'רם ונשא' לכיסא, אבל הוא גם בא ללמדנו שבעצם ה' הוא הרם והנישא.

אולם הצירוף "רם ונשא" מופיע פעם נוספת בספר ישעיהו: "כי כה אמר רם ונשא, שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון..." (ישעיהו נ"ז, ט"ו). כאן ברור שהצירוף "רם ונשא" נאמר על ה'. אין ספק שהפייטן של "נשמת כל חי" התכוון לרמוז לפסוק זה, שכן המשך הפיוט – "שוכן עד, מרום וקדוש שמו" – דומה מאוד להמשך הפסוק – "שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון".

לאור זאת נראה שהתיאור "רם ונשא" שבפיוט מתייחס לה', ואם כך חלוקת המשפט צריכה להיות: "המלך היושב על כסא, רם ונשא", וכך גם מופיע בסידור "רינת ישראל". אמנם, כאמור לעיל, אין זה ודאי ומחייב. אגב, המנגינה המקובלת בקהילות אשכנז בימים נוראים אינה מתאימה לחלוקה זו.

וכעת הערה חשובה לגבי המשך הפיוט. כפי שצוין לעיל, המשפט "שוכן עד מרום וקדוש שמו" מבוסס על הפסוק מישעיה "כי כה אמר רם ונשא, שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון". אם כך נראה שמדויק יותר לפסק את המשפט כך: "שוכן עד, מרום וקדוש שמו". כלומר ה' הוא "שוכן עד" (=שוכן נצח), ושמו הוא "מרום וקדוש". ואכן כך מופיע ברוב הסידורים. (המנגינה המקובלת בקהילות אשכנז ביו"ט הולמת את הפיסוק הזה.) אפשרות נוספת לחלוקת המשפט: "שוכן עד, מרום, וקדוש שמו". כלומר ה' הוא "שוכן עד", והוא שוכן במרום (כפי שכתוב בפסוק שהוזכר: "מרום וקדוש אשכון"), ושמו קדוש. ואכן כך מופיע בחלק מהסידורים. ברם יש חזנים שקוראים את המשפט כך: "שוכן עד מרום, וקדוש שמו". חלוקה זו כמובן אינה נכונה, שכן עלול להשתמע ממנה כביכול שטווח השכינה של ה' הוא "עד מרום".

הערה נוספת לגבי המשך הפיוט: "לברך, לעלה ולקלס, על כל שירות וְתִשְבְּחוֹת דוד בן ישי עבדך משיחך". משמעות המשפט היא שעלינו לשבח את ה' יותר מכל התשבחות של דוד בן ישי, שהוא עבדך משיחך. המילה "וְתִשְבְּחוֹת" נסמכת למילים "דוד בן ישי" (כלומר התשבחות של דוד בן ישי). לכן האות בי"ת מנוקדת ונהגית בשווא, ולא בקמץ כפי שרבים הוגים בטעות. כמובן אין להפסיק בין המילה "וְתִשְבְּחוֹת" לבין המשך המשפט "דוד בן ישי עבדך משיחך".

צבי שביט (שטרן)