יגדל

בס"ד

הפיוט "יגדל א-לקים חי" מבוסס על שלושה-עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם. כל שורה עוסקת באחד העיקרים (לפי סדרם). להלן כמה הערות על הפיוט:

א. בשורה החמישית בפיוט, הגרסה המקובלת ברוב הסידורים היא "הנו אדון עולם לכל נוצר, יורה גדולתו ומלכותו". ישנן כמה תמיהות בנוגע למשפט זה:

1. חלקו השני של המשפט אינו מובן – מיהו זה ש"יורה את גדולתו"?

2. לא ברור מה הקשר בין חלקו הראשון של המשפט לחלקו השני.

3. כאמור, הפיוט מבוסס על 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם. לא ברור מה הקשר בין משפט זה לבין העיקר החמישי: "אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו".

בסידור קורן לעומת זאת מובאת גרסה שונה: "הנו אדון עולם, וכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו". כלומר, האות למ"ד הוחלפה פה באות וי"ו, ובנוסף חלוקת המשפט שונה. עפ"י גרסה זו, משמעות המשפט החמישי היא: ה' הוא אדון העולם, וכל אחד מהיצורים יורה את גדולתו ומלכותו. משפט זה מובן אפוא הרבה יותר מן המשפט המובא בגרסה המקובלת. כמו כן מובן הקשר בין המשפט הנ"ל לעיקר החמישי: מכיוון שה' הוא אדון העולם וכל אחד מהיצורים יורה את גדולתו ומלכותו, הרי שממילא כל היצורים יתפללו לה'.

גרסה זו, מתברר, מובאת במחזור "קמחא דאבשונא" שנדפס בבולוניה בשנים ש'-ש"א וכן בחלק מסידורי הספרדים.

 

ב. בשורה השישית בפיוט החלוקה הנכונה היא "שפע נבואתו נתנו - אֶל אנשי סגולתו ותפארתו". כלומר, ה' נתן נבואה לאנשי סגולתו ותפארתו (=הנביאים).

יש המשבשים את המשפט והוגים בטעות "שפע נבואתו נתנו אל - אנשי סגולתו ותפארתו". חלוקה זו כמובן אינה הגיונית. הטעות נובעת כנראה מניסיון לחלק את המשפט לשני חלקים דומים באורכם. סיבה אפשרית נוספת לטעות היא בלבול עם השורה השמינית: "תורת אמת נתן לעמו אֵל - על יד נביאו נאמן ביתו". כאן המילה "אל" אכן חותמת את החלק הראשון. עם זאת, כמובן, אין כל קשר בין שתי המילים: בשורה השישית המילה "אֶל" מנוקדת בסגול ומשמעותה "לְ" (לאנשי סגולתו ותפארתו), ואילו בשורה השמינית המילה "אֵל" מנוקדת בצירה ומשמעותה "א-לוהים".

 

ג. בשורה התשיעית כתוב "לא יחליף האל ולא ימיר דתו - לעולמים לזולתו". יש המשבשים את המשפט והוגים בטעות "לא יחליף האל ולא ימיר - דתו לעולמים לזולתו".

הסיבה לטעות זו היא שכל שורות הפיוט בנויות משני חלקים. ברוב השורות שני החלקים הללו שווים באורכם, אך בשורה התשיעית החלק הראשון ארוך יותר מהחלק השני. בחלק מהסידורים הפיוט מודפס בשני טורים (כמו שירת האזינו). מכיוון שבאופן טבעי אנשים נוטים לחלק את השורה לשני חלקים שווים (במיוחד כאשר שרים את הפיוט), הרי שבחלק מהסידורים הללו הדפיסו את הפיוט לפי חלוקה שווה – שכאמור איננה תואמת את הקריאה הנכונה. בסידור רינת ישראל לעומת זאת הפיוט מודפס בשני טורים אך בצורה נכונה.