בס"ד כ"א באב תש"ע
"אוה למושב לו"
בקטע "יהי כבוד" שבפסוקי דזמרה מופיע הפסוק "כי בחר ה' בציון, אִוָּהּ למושב לו" (תהילים קל"ב, י"ג). באות ה"א שבמילה "אִוָּהּ" יש מפיק, ולכאורה לא מובן מדוע. אמנם אמרנו שבמילים שבהם האות האחרונה של השורש היא ה"א יש מפיק, אבל הדגשנו שיש רק חמישה שורשים המסתיימים באות ה"א שבהם הה"א היא שורשית (ג"נ כת"ם – גבהּ, נגהּ, כמהּ, תמהּ, מהמהּ). בכל יתר המקרים האות ה"א איננה חלק מהשורש, אלא היא באה במקום האות המקורית של השורש, שהיא יו"ד. ציינו גם שהבדיקה הפשוטה שניתן לעשות היא להטות את המילה ברבים או בגוף אחר, ואז נגלה שהאות ה"א נעלמת. גם במקרה שלפנינו, אם נטה את המילה "אִוָּהּ" לנקבה לדוגמה, נקבל "אִוְּתָה", כלומר האות ה"א נעלמת. מדוע אפוא בפסוק מתהילים יש מפיק במילה "אִוָּהּ"?
כדי להבין את הסיבה לכך, עלינו לקרוא את חלקו הראשון של הפסוק. בחלק זה נאמר שה' בחר בציון, וכהמשך נאמר שה' אִוָה את ציון. כלומר, המפיק במילה "אִוָּהּ" לא מופיע בגלל האות ה"א שבשורש, אלא משום שמשמעות המילה "אִוָּהּ" הוא "אִוָה אותָהּ" (את ציון).
מכיוון שכך חשוב מאוד להקפיד להגות את המילה "אִוָּהּ" שבפסוק זה עם מפיק באות ה"א, שאם לא כן זה יישמע "אִוָה", כלומר "ה' אִוָה", ולא "אִוָה אותה".
לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,
צבי שביט
050-5918412
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה