במה מדליקין

בס"ד כ"ג בכסלו תשע"א במה מדליקין בחלק מהקהילות נהוג לומר בקבלת שבת את פרק המשנה "במה מדליקין" (שבת, ב'). בפרק זה מופיע המשפט "אבל אם חִבּרה היוצר מתחילה, מותר" (משנה ד'). מדוע רבי יהודה הנשיא (עורך המשנה) כתב "חִבּרה היוצר" ולא "חִבֵּר היוצר"? האם הוא לא ידע ש"יוצר" הוא זכר? בהמשך מופיע משפט תמוה אף יותר: "ורבי יוסֵי פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושָה פחם" (משנה ה'). האם רבי יוסי היה עולה חדש שאינו יודע להבחין בין זכר לנקבה? מובן שרבי יהודה הנשיא ידע היטב שיוצר הוא זכר. גם רבי יוסי לא היה עולה חדש. ההסבר נעוץ בעובדה שבשתי המילים הנ"ל יש מפיק באות ה"א, כתחליף למילה אותה: "אם חִבְּרָהּ היוצר" (חיבר אותה – ¬את השפופרת); "שהוא עוֹשָהּ פחם" (עושֵה אותה פחם). כוונתו של רבי יוסי היא שאם האדם כיבה את הנר כדי לחרוך את הפתילה הוא חייב, כי הוא עושה אותה פחם. אם לא נדגיש את המפיק באות ה"א במילים הללו, אכן נקבל משפטים מוזרים. משפט נוסף בפרק זה שיש לשים לב למפיק בו: "פתילת הבגד שֶקִפְּלָהּ (קיפל אותה – את הפתילה) ולא הִבְהֲבָהּ (הבהב אותה)...". אם לא נדגיש את המפיק בשתי מילים אלו, ישתמע שהפתילה היא זו שקיפלה (את מי?). הערה נוספת לגבי "במה מדליקין": במשנה האחרונה כתוב "אבל מעשרים את הדמאי, ומערבין, וטומנין את החמין". יש הטועים ומחברים את המילה "ומערבין" עם המשך המשפט: "וטומנין את החמין" – כאילו ה'מערבין' מתייחס לחמין, שצריך עירוב או ערבוב (וזו כבר שאלה בפני עצמה האם מותר להגיס בחמין...). הקריאה הנכונה היא "ומערבין, וטומנין את החמין", כלומר מותר לעשר את הדמאי, מותר גם לערב (עירוב חצרות), ומותר גם לטמון את החמין. (תודה לשמואל אטלי על הערה זו). והערה נוספת: "בשמן שֻׁמְשְׁמִין" בשי"ן ימנית (פעמיים) ולא בשי"ן שמאלית כפי שרוב האנשים רגילים לומר. כמו כן שווא תחת האות שי"ן השניה (אמנם בסידור רינת ישראל מנוקד עם קובוץ).