הטוב כי לא כלו רחמיך

בס"ד י"ג בשבט תשע"א

"הטוב כי לא כלו רחמיך"

בברכת מודים אנו אומרים "הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך". יש הטועים ואומרים 'כלו' (במלעיל). נראה שהסיבה לטעות זו היא ההשוואה למילה 'תמו' שבהמשך המשפט, אולם השוואה זו אינה נכונה.

ליתר הבהרה נבחן לדוגמה את הטעמת המילה 'רצו'. אם מדובר ב'רצו' מלשון ריצה, הרי שביחיד נאמר 'רץ' וברבים 'רצו' (כמו 'קם' - 'קמו', 'עף' - 'עפו' וכן 'תם' - 'תמו' שהזכרנו לעיל). לעומת זאת אם מדובר ב'רצו' מלשון רצון, הרי שביחיד נאמר 'רצה' וברבים 'רצו'. (כמו 'בנה' - 'בנו', 'קנה' - 'קנו' ועוד).

כעת נבדוק את המילה 'כלו'. אפשר להגות מילה זו בשני אופנים: א. 'כלו' – צורת הריבוי של 'כלה' (=נגמר). ב. 'כלו' – צורת הריבוי של 'כל' (=מדד, כמו בפסוק "מי מדד בשעלו מים, ושמים בזרת תכן, וכל בשליש עפר הארץ" [ישעיה מ' י"ב]). במשפט מתפילת מודים שציינו לעיל מדובר באפשרות הראשונה – 'כלו' (כלומר, הרחמים שלך לא נגמרו).

לסיום נציין שהמשפט שהזכרנו מתפילת מודים מבוסס על הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו" (איכה ג' כ"ב).

 

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,

צבי שביט

050-5918412

zvi@shoresh.org.il

2 comments:

  1. רציתי להוסיף ש"תמו" הוא בשורש ת.מ.ם ולכן המ' דגושה.
    כלו השורש כ.ל.ה,
    "וכל בשליש" השורש כ.ו.ל.

    השבמחק
  2. לגבי ההערה על הדגש במילה "תמו" ברצוני לציין שפינה הזו לא מיועדת דווקא לבקיאים בלשון, אלא היא אמורה להיות "שווה לכל נפש" ולכן לא נכנסתי לנושא הדגש באות מ"ם כי רוב האנשים לא מקפידים על דגש חזק.

    השבמחק