בס"ד ד' בכסלו תשע"ב
ייראו את ה'
בתפילת שחרית, לפני שירת הים, אומרים את הפסוק "וַיִּירְאוּ העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות י"ד, ל"א). הייתכן שישראל ראו את ה', הרי כתוב "כי לא יראני האדם וחי"? אלא יש לשים לב שבמילה "וַיִּירְאוּ" יש שני יו"דים, ומכאן שהשורש של המילה הוא יר"א (מלשון יראה) ולא רא"ה (מלשון ראייה). לעובדה זו יש השלכה על ההגייה של המילה: השווא באות רי"ש הוא שווא נע (שמתחיל הברה חדשה), ולא שווא נח (שמסיים הברה קודמת). בנוסף יש לשים לב שתחת האות יו"ד הראשונה יש מתג (קו אנכי קטן), שמדגיש שיש לעשות הפרדה בין האות יו"ד לאות רי"ש. לכן יש להקפיד לקרוא "וַיִּי-רְאוּ" ולא "וַיִּרְ-אוּ".
הערה זו נכונה גם למזמור ס"ז בתהילים – "למנצח בנגינות מזמור שיר" (מזמור זה נוהגים לומר בתפילת שחרית לפני "ברוך שאמר" וכן לאחר ספירת העומר. בני עדות המזרח אומרים אותו גם בסוף תפילת מנחה). בפסוק האחרון במזמור נאמר: "יברכנו א-להים, וְיִירְאוּ אותו כל אפסי ארץ". גם כאן יש לקרוא "יִי-רְאוּ" ולא "יִרְ-אוּ".
יש פסוקים נוספים שמופיעה בהם המילה "יִירְאוּ" ויש להקפיד להגותה נכון. כך למשל במזמור "רננו צדיקים" (תהילים ל"ג), שנאמר בפסוקי דזמרה בשבת: "יִי-רְאוּ מה' כל הארץ, ממנו יגורו כל יושבי תבל" (כדאי לשים לב למילה המקבילה בחלק השני של המשפט – "יגורו", שקרובה במשמעותה למילה "יִירְאוּ").
לעומת זאת במזמור "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך" (תהילים ל"ד), שנאמר גם הוא בפסוקי דזמרה בשבת, יש לשים לב לפסוק "יְראוּ את ה' קדושיו" (פסוק זה נאמר גם בסוף ברכת המזון). כאן הניקוד של המילה "יראו" שונה לחלוטין: יו"ד בשווא, רי"ש בשורוק, והאות אל"ף נחה ולא הוגים אותה כלל (כאילו כתוב "יְרוּ"). ההבדל בניקוד נובע מכך שבפסוקים הקודמים המילה "ייראו" היא בלשון עתיד, ואילו בפסוק זה מדובר בציווי.
לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,
צבי שביט (שטרן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה