בס"ד
דיוקים לחנוכה
לאחר הדלקת נרות החנוכה
אנו אומרים "הנרות הללו". יש האומרים בטעות "הנרות הללו שאנו מדליקין".
ברור שזו טעות, שהרי אם אומרים "הנרות הללו שאנו מדליקין", כל
המשך המשפט רק מתאר על אילו נרות אנחנו מדברים, אבל אין כאן שום אמירה על הנרות. ברור
שהגרסה הנכונה היא (וכך גם כתוב בסידורים) "הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים
...", כלומר אנו מדליקים את הנרות האלו על הנסים.
וכעת כמה הערות לגבי הפיוט "מעוז צור":
1. "רעות שבעה
נפשי, ביגון כֹחי כלה". לגבי המילה "כלה", יש הגורסים כי
ההגייה הנכונה היא "כִּלָה" ואילו יש הגורסים כי ההגייה הנכונה היא "כָּלָה".
מהגרסה הראשונה ("כִּלָה") משתמע שה' הוא שכִּלָה את כוחנו, אבל לא
מסתבר שזוהי כוונת הפייטן, שכן הוא משבח את ה' על הטובות הרבות שגמל עִמנו בכל
הדורות (כפי שהוא אומר בבית הראשון: "לך נאה לשבח"). בנוסף, בהשוואה לחלק
הראשון של המשפט - "רעות שָׂבְעָה נפשי" (שבו לא מוזכר מי השׂביענו
ברעות) - מתאים יותר לומר בהמשך "כֹחי כָּלָה" (בלי לציין מי כילה את
כוחנו). מכיוון שכך הגרסה השנייה ("כָּלָה") מסתברת יותר.
2. "חיי מֵרְרוּ
בקשי" (עם צירה - בנין פיעל) ולא 'מָרְרוּ' (עם קמץ - בניין פעל).
3. בבית האחרון יש
הגורסים: "כי ארכה (לנו) הישועה". (המילה "לנו"
רשומה בסוגריים כיוון שיש המשמיטים אותה). משפט זה אינו מובן. בתחילת הבית הפייטן מבקש
מה' שיחיש וימהר את הישועה ("וקרב קץ הישועה"), ומכאן שהישועה טרם
הגיעה. כיצד אפוא ייתכן לומר "ארכה הישועה"?! לכן מסתברת יותר הגרסה
"כי ארכה (לנו) השעה", כלומר השעה מתארכת "ואין קץ לימי
הרעה" (ולכן אנו מבקשים מה' "קרב קץ הישועה").
4. ושוב בבית האחרון - יש
הגורסים "הקם (לנו) רועה שבעה". משפט זה חסר משמעות ומשובש
מבחינה לשונית (שהרי "רועה" הוא לשון יחיד). ברור שהגרסה הנכונה היא
"הקם (לנו) רועים שבעה". משפט זה מבוסס על הפסוק "והקמונו
עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם" (מיכה ה', ד').
[הערה: הגמרא מסבירה
מיהם שבעת הרועים ושמונת נסיכי האדם: "מאן נינהו שבעה רועים? דוד באמצע, אדם
שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו. ומאן נינהו שמונה נסיכי אדם? ישי
ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה (או לפי נוסחה אחרת חזקיהו) ומשיח ואליהו" (סוכה
נ"ב).]
5. לסיום, הגיעה לידיי
תוספת לפיוט "מעוז צור", שחוברה ע"י הרמ"א. התוספת מובאת
בהמשך, אולם תחילה דברי הסבר שקיבלתי בצירוף לתוספת.
מחבר הפיוט, רבי מרדכי, לא כתב את הבית האחרון "חשוף זרוע", ואותו נהגו להוסיף בסוף, לפיוט זה המספר
על גאולותינו מיד כל צרינו בעבר (מצרים, בבל, פרס, יוון), וכדי שיהיה שלם גם בגאולתנו
העתידית מיד אדום – הוסיפוהו. אך הרמ"א הוסיף בית זה, כדי שנתפלל לא רק על אדום אלא גם על גאולתנו מישמעאל (חותנו).
[הבית הנוסף מובא בספר מקור חיים (לרבנו יאיר חיים בכרך, בעל הספר "חוות יאיר"), סימן תרע"ו.]
מֵעוֹלָם הָיִיתָ יִשְׁעִי, כְּבוֹדִי
וּמֵרִים רֹאשִׁי
שְׁמַע נָא קוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי
אֱ-לֹ-הַ-י קְדוֹשִׁי
הַעֲבֵר חֶטְאִי וּפִשְׁעִי, גַּם
בְּגָלוּת הָרְבִיעִי
חַזֵּק
יִשְׂרָאֵל, וְתַכְנִיעַ יִשְׁמָעֵאל, וּמֵאֱדוֹם תִּפְדֶה נַפְשִׁי.
יהי רצון שאכן נזכה בקרוב ממש לראות את "קץ
הישועה" וכן את "נקמת עבדיך מאומה הרשעה", ושנזכה לראות כיצד ה'
מחזק את ישראל, מכניע את ישמעאל ופודה את נפשנו מאדום.
אמן!
צבי שביט (שטרן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה