בס"ד
קדיש
בנוסח
הקדיש יש כמה דברים שיש לשים לב אליהם. הדברים ברובם מובאים במשנה ברורה בסימן
נ"ו וכן בעוד נושאי כלים לסימן זה.
בתחילת
הקדיש יש להפריד בין המילה "וְיִתְקַדַּש" למילה "שְמֵהּ" שאחריה.
מכיוון שהמילה הראשונה מסתיימת באות שי"ן והמילה שאחריה פותחת באות
שי"ן, חשוב להקפיד שהן לא יידבקו אחת לשנייה.
חשוב
לעשות הפסקה בין "דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ" לבין "וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ".
המילים הראשונות הן המשך המשפט הפותח את הקדיש, כלומר יתגדל שמו של השם בעולם שברא
כרצונו. במילה "וימליך" שבאה לאחר מכן כבר מתחיל משפט חדש. בסידור
"עבודת ישראל" מופיעה הערה: "ומי שקורא כרעותה וימליך מלכותה בהמשך
אחד טועה הוא". (תודה למר דב אדלמן על הערה זו.)
כאשר
הציבור עונה "אָמֵן, יְהֵא שְמֵהּ רַבָּא" יש להפסיק מעט בין המילה "אָמֵן"
לבין "יְהֵא שְמֵה רַבָּא", כיוון שעניית "אמן" קשורה למשפט
הקודם, שנאמר ע"י הש"ץ, ואילו "יהא שמיה רבא" הוא אמירה בפני
עצמה.
במילה
"מְבָרַךְ" יש לשים לב שתחת האות בי"ת יש קמץ גדול ולא חולם. אמנם
בעברית אומרים "מְבֹרָךְ" (עם חולם), אבל הקדיש כידוע כתוב בארמית.
במילים
"לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא" יש בשלוש המילים קמץ גדול תחת
העי"ן (ולא חולם). כך גם בהמשך הקדיש: "דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא" – בקמץ
גדול. גם כאן יש הבדל בין הניקוד וההגייה בארמית לבין הניקוד וההגייה בעברית. (אגב,
גם בפיוט "יָ-הּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא" שאומרים בליל שבת יש להגות
את המילים "עָלַם ועָלְמַיָא" בקמץ גדול.)
"לְעֵלָּא
מִן כָּל בִּרְכָתָא" – ההטעמה במילה "לְעֵלָּא" היא מלעיל (באות
עי"ן).
"דִי
בְאַתְרָא קַדִּישָא הָדֵין " – יש לשים לב שבאות דל"ת במילה
"הָדֵין" יש צירה ולא חיריק.
"וְדִי
בְכָל אֲתַר וַאֲתַר" – וי"ו החיבור במילה "וַאֲתַר" מנוקדת
בפתח (ולא בשווא). הסיבה לכך היא שכאשר וי"ו החיבור מופיעה לפני אות המנוקדת
בחטף היא מקבלת את תנועת החטף (במקרה הזה הוי"ו מופיעה לפני האות אל"ף,
המנוקדת בחטף פתח, ולכן הוי"ו מנוקדת בפתח).
במילה
"קֳדָם" יש לשים לב שתחת האות קו"ף יש חטף קמץ, ולכן צריך להגות אותה
כמו קמץ קטן (ולא כמו קמץ גדול).
לסיום
ברצוני להביא הלכה שמופיעה במשנה ברורה ס"ק א', סימן נ"ו. אמנם הלכה זו
אינה קשורה לדיוק בתפילה, אך מפאת חשיבותה מצאתי לנכון להזכירה:
"וכ"ש שצריך ליזהר מאד
ומאד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה, וכדאיתא במסכת דרך ארץ דרבי חמא אשכחיה
לאליהו בכמה אלפי גמלים טעונים אף וחימה לשלם לאלו. וכל המדבר באלו המקומות עליו
הכתוב אומר 'ולא אותי קראת יעקב'... ואפילו להרהר בדברי תורה אסור בשעה שהחזן אומר
קדיש מפני שצריך לכוון הרבה בעניית הקדיש".
צבי שביט